אכילה בעת מלחמה - על תפקוד חוסן וויסות

כמעט ארבעה שבועות לתוך מלחמת איראן השניה, אנחנו נמצאות בימים מאתגרים של לחימה וחוסר ודאות.בין אזעקה לממ"ד, בין ניסיון לשגרה לבין מציאות שמערערת אותה שוב ושוב - מצטברים לחץ, עייפות, חוסר שינה ותחושה שאנחנו “על הקצה". כאילו לא מספיקים לנו האתגרים של גיל המעבר... בשנתיים וחצי האחרונות שמענו המון את המילה – "חוסן נפשי" ואת השאיפה או המטרה לחזור לתפקוד ולשיגרה כדי לחזק את אותו החוסן. האם אכן חזרה לתפקוד מסייעת לחוסן נפשי? ומהו בכלל תפקוד? קראתי היום מאמר מעניין וחשוב בנושא זה, מאת ד"ר סלי סמסון, עו"ס שעוסקת בטיפול ובמחקר של תהליכי החלמה מטראומה. (פני אליי אם תרצי לקבל קישור למאמר) אשלב כאן את ההמלצות שלי ברוח הדברים מתוך המאמר, כמובן בנושא שלנו – תזונה בגיל המעבר. ד"ר סמסון מציגה מושג שהיא קוראת לו "תפקוד מסתגל", שמדבר על חזרה לרמת תפקוד שקדמה לפרוץ המלחמה (חזרה לשגרה ברמת התפקוד) יחד עם גמישות פנימית שמאפשרת להרגיש עצב, קושי, כאב, בילבול ועיבוד של מה שארע, וגם ויתור על חלקים תפקודיים שהיו לפני המלחמה עד שתתאפשר הטמעת דברים חדשים. ומושג נוסף שמדבר על  "חוסן טרנספורמטיבי" שקשור בויסות רגשי יעיל, וכאן נכנס גם הנושא של אכילה רגשית על מורכבותיה, שאפשר להעמיק בו בטיפול. אז איך כל זה מתחבר לאכילה שלנו בתקופה הזו? כאמור, בנושא האכילה הרגשית  וברמה התפקודית – בה אתמקד כאן, בהבנות ובהמלצות מעשיות. כדאי לזכור שיתכן שהתפקוד בהתחלה ייראה חלקי, וזה בסדר גמור.

מכיוון שאין דרך אחת נכונה, ולכל אחת מאיתנו יש את דרכה שלה ליציאה ממצבים משבריים, מקושי וחוסר ודאות, כדאי לנסות לגייס מספר דפוסים:  גמישות - מה נדרש ממך? היכולת לקבל תנודות תפקודיות ורגשיות. ומכאן - ההבנה שהגוף מגיב למציאות, וגם האכילה משתנה, וזה נורמלי. מה קורה לך? יתכן שתהיי רעבה יותר - זה חלק מתגובת סטרס. יתכן שתאבדי תיאבון - גם זו תגובה טבעית. יתכן שתאכלי "מה שיש" ולא מה שתכננת. יתכן שלא תצליחי להתמיד בשגרת הספורט שלך. מה אפשר לעשות? ללמוד לנוע בין מצבים בלי להיבהל, להבין שאין שיטה נכונה אחת להתמודדות. יהיו ימים שתאכלי יותר וימים שתאכלי פחות. יהיו ימים שהאכילה הרגשית תגבר וימים שתאכלי מאוזן ופונקציונלי. יהיו ימים של אכילה מסודרת וימים של נשנוש בממ"ד. יהיו ימים שתצליחי לעשות ספורט- הליכה סביב השכונה או יוטיוב מודרך, ולא בהכרח במכון או בסטודיו כרגיל, ויהיו ימים שלא תוכלי להרים את עצמך לנוע. קבלה - מה נדרש ממך? להסכים לקבל האטה בתפקוד, שינוי, ורגשות שעולים, ולא לקשרם בהכרח לכישלון או להיעדר חוסן. לעיתים זוהי המערכת הפנימית שלך שמווסתת את עצמה. ומכאן – לא כל אכילה בתקופה זו צריכה להיות מאוזנת. מה קורה לך? יש פחות אנרגיה או חשק לבשל או להתארגן על אכילה בריאה ומזינה. שינוי בדפוסי אכילה ובהעדפות מזון בגלל עייפות ומתח. האכילה הרגשית עולה באופן טבעי. מה אפשר לעשות? אם אכלת מעבר לרגיל אין צורך לפצות או לקזז בהמשך. להבין שלא כל יום צריך להתאזן, הגוף והנפש מאזנים עצמם גם דרך האוכל. ביום לא מאוזן תמיד אפשר להוסיף יוגורט, פרי, או חלבון בריא כדי להרגיש טוב יותר. אל תילחמי באכילה הרגשית, במקום – היי מודעת אליה, התבונני והביני שזה כרגע כלי שעוזר לך להתמודד עם המצב.  זה לא זמן לשיפוט עצמי אלא לתמיכה - אפשר להיעזר במיינדפולנס, נשימות, ובעיקר ברכות, בחמלה, ובקבלה. מגוון – מה נדרש ממך? להבין שאין דרך אחת נכונה להתמודד. גם בינך לבין עצמך, וגם במרחב הבין אישי עם הסובבים אותך. ומה לעשות? מתוך ההבנה לאפשר את המגוון - יש מי שצריכה סדר ואכילה מסודרת כדי להרגיש בשליטה. ויש מי שזקוקה דווקא לגמישות וספונטניות במצב דומה. לפעמים תאכלי ארוחה חמה ליד השולחן ולפעמים כריך בממ"ד או נישנוש.

 תנועה - מה נדרש ממך? להסכים להיות בתהליך. במקום שבו יש תנועה - גם אם היא איטית, גם אם היא מעגלית - יש חיים. מה קורה לך? נשארת תקועה - מנסה "לחזור לעצמך ולהתאפס" או לחילופין מוותרת לעצמך ואומרת שתחזרי לאכילה מאוזנת "אחרי המלחמה". חוסר התנועה משפיע על התפיסה העצמית - "אני אוכלת בריא" או "אני לא מצליחה". נופלת לדפוס של "הכל או כלום". מה אפשר לעשות? שינוי תפיסה – לא לנסות "לחזור לעצמך" אלא "לנוע עם מה שקורה עכשיו". להצליח לבחור כל יום וכל שעה מחדש, גם אם לא עבד לך לרגעים או לימים. ללמוד מנסיונות הימים שחלפו ולחשוב איך אפשר לנסות אחרת – למשל - לשתות מים להוסיף משהו מזין כל יום לבחור מזונות זמינים ונוחים, ולא בהכרח " מושלמים" (עתירי חלבון וסיבים ודלי סוכר) להחזיק בממ"ד חטיפים בריאים ובקבוקי מים לנוע ככל הניתן גם אם רק בסביבת הבית לזכור שגם שינויים קטנים ומתמשכים תורמים לבריאות ולוויסות בתקופה של חוסר ודאות, גם האכילה שלנו משתנה. היא לא תמיד מסודרת, לא תמיד מאוזנת, ולא תמיד צפויה. אבל כמו בתפקוד ובחוסן - גם כאן השאלה אינה האם הצלחנו ’להחזיק שגרה‘, אלא איך אנחנו נעות בתוכה. בין רעב לשובע, בין צורך לנחמה, בין החזקה להרפיה. הבריאות שלנו לא נבנית משלמות, אלא מהיכולת להיות בתנועה - גם כשאנחנו נופלות וגם כשאנחנו קמות. הגוף והנפש שלנו זקוקים לגמישות מחשבתית ולקבלה עצמית.

שולחת חיבוק חם ואוהב מאחלת ימים טובים, שלך,

יעל