מומיו - מה זה? והאם יכול לעזור לנו לבנות עצם?|נכתב על ידי יעל אברהם | זמן קריאה 3 דקות

כמה ימים לפני ראש השנה החלקתי ושברתי כמה עצמות בכף הרגל. לקראת החגים, על כל השמחות והמטלות, מצאתי עצמי עם כאבים חזקים ובחוסר תיפקוד. את תקופת החגים עברתי עם המון עזרה מסביבי, אך מה שלא ידעתי בימים הראשונים זה שההחלמה תהיה ארוכה.
כדיאטנית קלינית וכבעלת התמחות בטיפול בצמחי מרפא, היה לי ברור שאפשר לעזור לגוף לרפא את עצמו, ונזכרתי בחומר "פלאי" שדובר עליו בלימודי הרפואה הסינית, שמגיע אי שם מהרי ההימלאיה, ועוזר לבנות עצם. החומר נקרא מומיו או שילג'יט.
בחיפושי אחר מומיו ראוי הגעתי למטפל בשם עמיר כהן, מטפל איורוודי שחי מספר שנים בטיבט ושם למד את סודות הפקת השילג'יט/מומיו. עמיר חקר את הנושא לעומק, ושמח לשתף אותי בחלק התאורטי. רכשתי ממנו מומיו טהור בהפקה מסורתית שמגיע מטיבט. (רחוק מלהיות טעים, אבל לא נורא אם סותמים את האף :) )

מה למדתי? המומיו נוצר בהרים בגובה רב, על תקרות מערות או בסדקים בסלעים, הוא דמוי זפת וצבעו חום-שחור. מדענים סבורים שמקורו בצמחים סוקולנטים שצמחו בין שכבות הסלעים בהרים. הצמחים עברו פירוק איטי תחת לחץ וחום, ובשילוב המינרלים המצויים בסלעים הפכו לתרכובת מינרלית אורגנית מיוחדת זו.
בזכות הרכב המינרלים הייחודי שלו, המומיו נחשב לתרופה המורכבת ביותר שנוצרת בטבע.
הוא נחצב מהרי קווקז ומההימלאיה, ומכאן – בתרבות הרוסית משמש כתרופה למגוון רחב של בעיות בריאותיות ובעיקר לאיחוי שברים ועצמות. ובהודו ונפאל משמש לטיפול כמעט בכל מחלה.
בראיית הרפואה הטבעית המערבית הוא נחשב לסופר פוד.  המומיו מוכר כבר מעל ל 3000 שנה, ומוזכר בכתבי רפואה עתיקים מהודו, טיבט וסין. במצרים העתיקה שימש לחניטה וייתכן שהמילה מומיה בערבית מצרית ( مُومِيَا ) מקורה במומיו.

הרכב המומיו – המומיו הוא תערובת של מינרלים כמו אלומיניום, סידן, קובלט, נחושת, ברזל, ליתיום, מגנזיום, מנגן, זרחן, נתרן, אבץ, וכן ויטמינים (A, B, C), חומצות אמינו, חומצות פנוליות, חומצות אורגניות, ואף מרכיבי דונג (ייתכן משעוות דבורים) וגומי. אחד המרכיבים החשובים מבחינה תזונתית היא חומצה פולבית שהינה גורם חימצון חזק, ומדענים סבורים שהיא החומר הפעיל בו.

לאור כל זאת נשאלת השאלה - האם כדאי להשתמש במומיו כתוסף תזונה?
כדי לענות על שאלה כזו נדרשים מחקרים. ואכן, נערכו מספר מחקרים על המומיו. הנה כמה מהם:
לדוגמא –
אחד המחקרים בדק את הקשר בן תיסוף במומיו לבין מחלת האלצהיימר - המצאות חומצה פולבית במומיו עשויה לפעול נגד רדיקלים חופשיים שפוגעים בתאים, ולהשתתף בתהליכים שונים כמרכיב נוגד דלקת, ואכן נמצא שהתיסוף במומיו עשוי להאט תהליכי הזדקנות, לתרום לאריכות ימים, ולשפר את הבריאות. החוקרים מאמינים שהמומיו יכול להאט ואף למנוע את התקדמות מחלת האלצהיימר. אבל זהו מחקר אחד בודד ולא נכון לקבל מסקנות רק על סמך מחקר אחד.
חשוב לדעת כי נכון להיום לא קיים טיפול לריפוי מחלת האלצהיימר.

מחקר נוסף שנעשה על חולדות נמצא שהמומיו יכול להעלות רמות ברזל בחולדות עם אנמיה. ואכן
המומיו מכיל ברזל. אך גם כאן – המחקר נעשה על חולדות והוא מחקר בודד.

נחקר גם הקשר לסוכרת – נעשה ניסוי בחיות מעבדה שגרמו להם להרס תאי בטא בלבלב. מצאו שהמומיו מנע התפתחות סוכרת ע"י הגברת ייצור תאי בטא בלבלב וייצור אינסולין.

נכון להיום המחקרים שנעשו אינם מספקים כדי לתת המלצות חד משמעיות, ודרושים מחקרים נוספים. מה שכן אפשר לומר הוא שהמומיו בטוח לשימוש, ושיש תוצאות מחקריות יפות בנוגע ליתרונות התזונתיים שלו באנשים בוגרים.

המינון המומלץ -
200 מ"ג ליום לאדם מבוגר, בחלוקה לשתי מנות, הנלקחות בין הארוחות.
את המומיו הטהור ממיסים במיים פושרים ושותים (יש אפשרות גם להשיג במיצוי אלכוהולי או בכדורים).
ברפואה המסורתית ההמלצה היא לקחת מומיו במשך 10 ימים, לעשות הפסקה ל 10 ימים, ולהמשיך ל 10 ימים נוספים. אפשר לחזור על הסבב הזה 2-4 פעמים בשנה.
ברפואה הרוסית ממשיכים חודש ברציפות. אפשר לעשות הפסקה של חודשיים ובמידת הצורך לקחת חודש נוסף.

חשוב לזכור שהמומיו נחשב לצמח מרפא, והוא נמכר בצורות שונות ע"י מגוון רחב של משווקים. ולכן, אם את סקרנית או חושבת שהמומיו יכול להועיל לך, כדאי להתייעץ עם דיאטנית או בעל מקצוע אחר שאת סומכת עליו.